ערבות בנקאית בשכירת דירה 

הדבורה מאיה, וילי והערבות  הבנקאית

לדבורה מאיה נמאס להתעופף מפרח לפרח. היא החליטה להתמסד ולשכור לה פנטהאוז משופץ בשכונת בוכמן במודיעין, עם יחידת הורים, מטבח משודרג ושתי חניות מקורות. וילי, בעל הבית, הבטיח לה בעל פה שכירות ארוכת טווח.

מאיה לא שמה לב לפרטים, חתמה היכן שחתמה והתעופפה לה לפנטהאוז. כעבור שנה, בעוד מאיה מתכננת לכל מכריה מסיבת בר-בי-קיו במרפסת המופלאה, הגיע מכתב רשום מוילי. וילי טוען שעליה לפנות הדירה שכן חוזה השכירות עליו חתמה היה לתקופה בת שנה בלבד. זאת ועוד, במידה שלא תפנה מאיה את הדירה, יחלט וילי את הערבות הבנקאית שנמסרה לו על ידה בתחילת תקופת השכירות, על סך של 20,000 ש"ח.

מאיה החלה לרעוד. כיצד תוכל לבטל את המסיבה ברגע האחרון? האם זכאי וילי לנקוט בכל צעד, כולל החלפת מנעולים וניתוקה מתשתיות על מנת להעיפה מהדירה? האם הוא זכאי לחלט הערבות הבנקאית שמסרה לו?

כששבו אל מאיה עשתונותיה, התעופפה מאיה אל מר צרצר, עורך דין מבריק המתמחה בנדל"ן ומשפט מסחרי ושטחה בפניו את טענותיה. מר צרצר הסביר למאיה שוילי איננו יכול לארוב לה ולהחליף המנעולים בפנטהאוז בעת שהיא תצא ממנו. על וילי לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת לפנותה. על פי דין אסור לו לפעול בכל פעולה כוחנית; זאת, בין היתר, משום שמאיה נכנסה לפנטהאוז ברשות. אולם, כיום, בעקבות תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, קיימים הליכים מקוצרים להגשת תביעת הפינוי והתביעה תטופל על ידי בית המשפט בהליך מהיר יחסית; על התובע (וילי במקרה שלנו) להגיש תביעה העותרת לסעד של פינוי המושכר. על התביעה להיות מגובה בתצהיר וביתר האסמכתאות המשפטיות. התובע איננו יכול לצרף לתביעה זו בקשה לסעדים נוספים כנגד השוכר, כגון סעד כספי בגין האיחור בפינוי. על הנתבע (מאיה במקרה זה) להגיש כתב הגנה מגובה אף הוא בתצהיר ובאסמכתאות משפטיות, זאת תוך שלושים יום. לאחר שלושים יום נוספים, יקבע העניין לדיון שיימשך יום אחד בלבד. תוך ארבעה עשר יום על בית המשפט ליתן פסק דין מנומק באופן תמציתי בתובענה.

ומה באשר לערבות הבנקאית?, שאלה מאיה בחרדה; יחסיה של מאיה עם מנהל סניף הבנק שלה לא היו מן המשופרים. מאיה בילתה שעות בקניון עזריאלי שבעיר והדבר ניכר היטב בחיובי כרטיס האשראי שלה.

ביחס לערבות הבנקאית, הסביר מר צרצר אודות עקרון העצמאות של הערבות הבנקאית. הערבות, פירט מר צרצר, הינה התחייבות בלתי מותנית של הבנק בו מתנהל חשבונה של מאיה, לשלם לוילי (הנושה במקרה זה) סכום כסף הנקוב בה, מיד עם דרישתו של וילי. זאת ללא קשר להתנהגותו של וילי כלפי מאיה ובלא קשר להצדקה לדרישתו. עסקת השכירות בין מאיה ווילי, הסביר מר צרצר, נקראת בשפה המשפטית "עסקת היסוד". על מנת להבטיח וודאות בחיי המסחר, נחשבת הערבות הבנקאית כהתחייבות עצמאית של הבנק כלפי הנושה (וילי במקרה זה) שאיננה קשורה לעסקת היסוד. ההלכה שנפסקה בבתי המשפט קבעה, המשיך מר צרצר לפרט, כי לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית
שני חריגים בלבד – הראשון הינו חריג המרמה והשני הינו חריג הנסיבות המיוחדות, אולם לא כל אי הסכמה חוזית בין צדדים לעסקת היסוד תסווג כ"נסיבות מיוחדות" ויש להשתמש בחריג זה במשורה. לפיכך, המשיך מר צרצר, כסעד מיידי יוכל וילי לפנות לבנק בבקשה למימוש הערבות הבנקאית והבנק יעתר לדרישה כאמור. לאחר מכן, במידה שמאיה תהיה מעוניינת בכך, תוכל לדרוש החזר סכום הערבות הבנקאית מוילי, אם תבחר להגיש כנגדו תביעה ביחס לנושא זה וכן ביחס לכל נזקיה מעסקת השכירות עימו.

במעופה חזרה ממשרדו של מר צרצר, הרהרה מאיה בינה לבינה שמא לא היה כל רע בקונספט הראשוני של מגורים זמניים וחד פעמיים על שושן צחור, דפנה, או חרצית מזדמנת. לחברים אמרה כמובן שויתרה על בוכמן כי המרחק מהקניון שיגע אותה ועכשיו היא מתגוררת בפרחים.